1. להיזכר בסיטואציה שהתגברתי מלכעוס, והרגשת הסיפוק ששאבתי מכך, ולהשתמש בה שוב בשעת קושי.
2. לקבל השראה מדמות נערצת ולחשוב איך היא היתה מגיבה עכשיו, ולקבל מזה כוח.

אני רוצה לשתף בפסקה אחת מתוך מאמר מהמם מהספר 'מה שתמיד יהיה' של א. הרמן.

המאמר מתאר את הפחד שלנו כאמהות על הילדים ועל כל מה שקורה איתם כשהם לא בשליטתנו

אותי אישית הפסקה הזאת הרגיעה מאד ועזרה לי להיות אמא הרבה יותר משוחררת:

"מעל כל אחד מילדי זוהר ברגע זה פנס גדול של השגחה פרטית מגוננת. ותכונות נפשו וכל מה שקרה לו ויקרה לו - מושגח ואלוקי.

לא בהכרח אוכל לחסוך לו, אפשר לשחרר את הדריכות.

ומנגד, הרבה מתנות אלוקיות מופלאות, טובות מכל מה שעולה בדעתי - מצפות לילדי בדרכו הזורחת".

בימי המלחמה נתקלתי בפרוייקט של אמא בשליטה.

שצריך לבחור בו שעה ביום שבה את בשליטה.

לא השתתפתי בפרוייקט

אבל בזכותו גיליתי

שב"ה רוב שעות היום אני כן בשליטה.

והאיבוד שליטה החמוד שקורה כאן בערך פעם ביום?

דווקא אותו לכבות?

נראה לי שנשאיר אותו כאן.

הוא בריא גם לי וגם לילדים.

האמת שאני מאוד מאוד מאוד מאוד אוהבת להיות עם הבן שלי (יש לי בסה״כ 2:)

אז כשאין לי כוח אני מזכירה לעצמי

׳זה לא באמת, זה ישנוניות של הגוף, או עייפות החומר איך שקוראים לזה,

והאמת האמיתית שאת אוהבת את הילד שלך ואת משוגעת על לבלות איתו,

וכדאי לך לרדת איתו לגינה כי שניכם נהנים הכי בעולם״

כאילו אני לוקחת מסקנות מהעבר ומנסה לחוות אותן גם כשכרגע זה נראה שהן לא רלוונטיות.

עוזר לי לקלוט שעכשיו בשביל הבת שלי זה כמו הזכרונות ילדות שיש לי. נגיד היא יוצאת מהמיטה אחרי שאני משכיבה אותה, כי בוער לה לראות איך בעלי ואני אוכלים ארוחת ערב. ובמקום להתעצבן עליה אני מסכימה לה "לאכול משהו פצפון ולעוף למיטה", כי אני זוכרת את הקסם הזה שהיה לי כשהייתי קמה לארוחת ערב של ההורים שלי ואז אני מרגישה וואו איך נתתי לה עכשיו משהו קסום ומרגש

פעם אחת כשהכאוס חגג על אמת, התינוקת על הידיים והילדים לא חולמים אפילו ללכת לישון, מרוב ייאוש לקחתי דף ועט ופשוט התחלתי לתאר את כל מה שקורה סביבי… תוך כמה דקות פשוט נקרעתי מצחוק ושמתי לב כמה היומיום שלנו בבית חמוד ומצחיק ותכל'ס - לא יחזור, כנראה נתגעגע לזה, לא?